ריאליזם והיפר ריאליזם

האמריקאים הם אומה מפוחדת. הם סובלים מתסמונות "הלם קרב" בשל המלחמות שיצאו ללחום בהם בשם הצדק, לדידם, על פני התבל.

החרדה הזו התעצמה בשל הפחד מקומוניסטים וחייזרים. מפלצות אדירות ממדים שמגיחות ממעמקי האוקיינוסים או מקצות היקום , מאיימות להשמיד את המין האנושי.                

מחקר מרתק של כריס וואלס, שפורסם ב"ניו-יורק טיימס" משנת 2012, מתאר כיצד בסרטים אלו, אמריקה, בנהגת הגיבור הלבן, המשמש כנציג המין האנושי שספג  מכה, ומייצג את  חוד החנית במאבק על חירות כדור הארץ.  

הערים, המגה-כרכים שבנה, בהם האדם מאבד את זהותו נטמע בתוך ערי רפאים מאספלט.

חרדה נוספת של הגבר הלבן האמריקאי היא מהמיניות והעוצמה של הנשים וכהי העור, שני מגדרים שדוכאו ובשל שינויים חברתיים זכו לשיווין זכויות.

האומנים אמריקאים בני דורנו חשים גועל ואכזבה מהעולם הכלכלי. הם הפנו עורף לעולם הצרכנות ושבו אל חומר הגלם הראשוני – הטבע. בדומה לבורא העולם – האומן האמריקאי בחר לשוב אל הטבע ולהטביע בו את חותמו.

השימוש בטכנולוגיה המודרנית מאפשרת לקבוצת אומנים אחרת, לייצר את דמות האדם באופן שידמה העתק מושלם למציאות ובכך להעלות את השאלה הבסיסית לתפקיד האומנות – האם היא משקפת את המציאות או מעתיקה אותה?